<h1>רבינו ירוחם נ"א ח"א</h1>
<h2>דף פ.</h2>
בן ח' חדשי' שלא גמרו סימניו כלומ' שערו וצפורניו אסור לטלטלו בשבת אבל אמו שוחה עליו ומניקתו מפני הסכנה פשוט ביבמות ובשבת אבל גמרו סימניו אפי' יודע ודאי שהוא בן ח' כגון שבעל ופירש אמרינן בן ז' הוא ונשתהה ומותר לטלטלו ולחלל עליו שבת פי' שנשתהה בבטנה כדאמרינן ביבמו' ור"ח פסק כת"ק דבן ח' אפי' גמרו שערו וצפורניו הרי הוא כאבן וראשון נראה עקר וכן פסקו בעלי התוספו' ורי"ף והרמב"ן (כתוב) [כתבו] כר"ח וכתבתיו במישרים בענין ירושה.
<h2>דף פ:</h2>
בן ל' יום שמת (הרי) [אין] זה נפל וחייב להתאבל כל זמן שעברו עליו כבר ל' יום ואפילו שנולד לח' חדשים דאמרינן בן ז' הוא ואשתהי מאחר שגמרו סימניו כלומר שערו וצפרניו דקי"ל כרבן שמעון בן גמליאל דכל ששהה ל' יום באדם אינו נפל פשוט בשבת ביבמות וכן כתב רמ"ה ודלא כהרמב"ן שכתב דבן ח' אפילו חי יותר מל' הרי זה נפל.
<h2>דף קיד.</h2>
קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין עליו להפרישו וה"ה לשאר איסורין ודוקא כשעושה על דעת עצמו אבל אם מוכח' מילת' שעוש' ע"ד גדול שמבין הקטן שגדול נחת רוח לו בכך אסור ומצווין עליו להפרישו ודוקא דלא שייך בר חיובא באיסור הקטן אבל שייך בר חיובא באיסור הקטן מצווין עליו להפרישו. ומאחר שאסור לומר לו אכול נבלה או עשה איסור זה לא יאמר אדם לתינוק בשבת הבא לי מפתח או הבא לי חותם אלא מניחו תולש או זורק ולאו דוקא תולש מעציץ שאינו נקוב וזורק בכרמלית דאיסורא דרבנן אלא אפילו ברשות הרבי' אין מפרישי' אותו מאחר שלא הגיע לחנוך ולא ספינן ליה בידים האיסו' כך פשוט ביבמות וכן כתב רמ"ה שאפילו באיסור' דאורית' אי' מצווין עליו להפרישו וכן מוכח פירוש ובשביל מצוה ספינן ליה בידים כגון בתקיעת שופר דמלמדין אותו למצוה כדאמרי' בר"ה [נתיב ו'] בח"ב. ועוד כתב רמ"ה דאין למחות בגויות המאכילות אותו נבלה, אבל אסור לומר לגויה להאכילו דבר איסור. קטן שבא לכבות דליקה בשבת אין שומעין לו שכן שביתתו עליך. כך פשוט בשבת.
מות' תינוק לינק מנכרית ומבהמ' טמאה ומביאין לו חלב מכל מקום ואינו חושש לא משום שרץ ולא משום טומאה כך פשוט בע"ז [כ"ו ע"א] וביבמות ומכל מקום מותר לינק מחלב שקצים ורמשים ואפילו בשב' משו' דתינוק מסוכן הוא אצל חלב וכן פשוט ביבמות.
